הדרכה מעשית לקניית בתים לתפילין!

בירור מפורט אופן יצור הבתים המהודרים כהיום וכל מיני שאלות שנתעורר על דרך עשייתן, וכמו כן ההידורים והחומרות השייכין בהן.

ובסופו יבוא בירור אודות דינין הקשורין לסופר שכותב הפרשיות

וכן החומרות והידורים דשייכין בהן.

מבוא והקדמה

הנה נהוג כשהולכין לקנות ד' מינים בערב חג הסוכות, מפזרין הרבה כסף, והכל בכדי לזכות בד' מינים מהודרים על תכלית ההידור ולצאת כל הדיעות והשיטות, ואפילו על דבר שהרבה מגדולי הפוסקים מקילין בהם, עכ"ז לבם נוקפם לחוש לדעת המחמירין, ואשריהם ישראל מהדרין במצות ומחבבין אותן.

וכאן המקום להעיר דבעוד שבהלכות ד' מינים ע"פ רוב בקי כל אדם, עכ"פ הדברים שצריכים להשגיח עליהם ולבדקן, וכל אחד בודק כפי שידו ושכלו מגעת.

אמנם בעת שקונה תפילין לעצמו או לבנו, המדובר במצוה דאורייתא שאין קונין אותו לשבעה ימים בלבד כד' מינים הללו, אלא קונים אותו אחת לכל ימי חייו עד מאה ועשרים שנים [על דרך כלל], וא"כ ודאי דיש לבדוק ולפשפש אם נעשה כהלכתה ובהידורה, דאב שקונה לבנו תפילין שאינו מהודרין כ"כ נמצא דבנו ילך בכל ימי חייו תפילין שחסר להם הידור זה.

אולם המציאות שהמון עם סומך בזה על עושי התפילין שהם יעשו כהוגן וכהלכה, ואין שמים לב כלל לראות איך בדיוק עשו התפילין, דהלא יש כמה דברים שצריך לעשות מעיקר הדין, ויש דברים שיש להדר אחריהם, ויש דברים שעושין ע"פ הסוד, ויש שעושין ע"פ המנהג, ויש דברים שיש בהם חילוקי מנהגים, וחילוקי שיטות, ותורה שלימה היא וצריכים ללמדו.

וניתן לומר דסיבת הדבר הזה שאין מדקדקין בזה רק קונים התפילין בעינים סגורות, היא בעיקר מפני הסיבה הפשוטה, שאין אדם מתמצא ובקי בדינים אלו, ובמופלא ממך אל תדרוש, ובמכוסה ממך אל תחקור.

ולכן חשבנו כאן לנכון להציע בפני הקוראים עיקרי הדברים, סדר עשייתן והדינים והמנהגים הקשורין בכל דבר ודבר, כדי לדעת מה לדרוש ומה לבקש, ועל מה יוסיף לשלם ממעותיו, ועל מה לא יבזבז ממונו.

ויהא ה' בעזרינו שלא תצא תקלה ומכשול תחת ידינו מעתה ועד עולם אכי"ר.

העור שעושין ממנו הבתים

א. הנה מעיקר הדין אפשר לעשות הבתים גם מעור בהמה דקה, ואפילו מקלף יכולין לעשותן [1], וכן עשו באמת לפנים מעור בהמה דקה, דקל יותר לעבוד בעור דקה ולעשות מהם בתים מרובעים.

אבל לפני כמאה שנה בערך איכשור דרי בדבר הזה, והתחילו לעשות תפילין מעור בהמה גסה, דהיינו מעור השור, ובעיקר עמד על דבר זה הרה"ג הסופר הידוע רבי נתנאל תפילינסקי זצ"ל מנקיי הדעת שבירושלים של מעלה.

דלאמיתו של דבר יש כמה מעלות טובות בעור הגסה שהוא דבר שאין מתקלקל כ"כ, ובפרט שמחזיק ריבועו וצורתו לאורך זמן, ואין נעשה בו נקבים וכו' [2].

וגדולי הדור שלפנינו בעת שראו המצאת תפילין של עור הגסה, המליצו עליהם שהם תפילין "דמארי עלמא" לרוב כשרותם והידורם [3].

וכהיום נפוץ מאוד תפילין אלו בין יראי ה', דכהיום יש אמצעים הדרושים לעשות גם מעור הגסה לרבען ולעשות מהם בתים מהודרים על צד היותר טוב.

ב. קי"ל דאין עושין התפילין רק מן המותר בפיך, דהיינו מעור בהמה חיה טהורה דוקא, אמנם מותר לעשות מנבילות וטריפות כיון דהמין עצמו מותר באכילה, אף שבהמה זו נאסר באכילה [4].

ג. אכן כבר נתעורר השאלה אם מותר ליקח עורות ממקום שאין משגיחין על הכשרות, דאף שאין שוחטין שם רק בהמות טהורות, הלא יש לחוש לעירוב בהמות בכורות ביניהם, ועור בכור תם אסור בהנאה.

וכבר ישבו ודנו הפוסקים על שאלה זו, והעלו דמעיקר הדין אין צורך לחוש ע"ז דמיעוט עור הבכורות בטיל בשאר העורות [5], אולם יש מהדרים לקנות העורות רק ממקום דידוע שאין עירוב עור בכורות ביניהם [6], וכהיום יש הרבה מעושי הבתים הלוקחין העורות מחו"ל מנכרים, דבלא"ה אין בזה חשש של בכור, דאין נוהג דיני בכור אצל בהמת נכרי.

ד. ויש ליזהר שיהא עיבוד העורות לשמה לשם קדושת תפילין, ואף דבשו"ע נפסק דאין עיכוב בעיבוד העורות לשמה בעור הבתים, מ"מ להלכה חוששין לרוב הפוסקים דיש בזה עיכוב [7], וקודם העיבוד נזהרין לומר מפורש שכל המלאכה היא לשם קדושת תפילין.

עשיית הבתים

ה. מעיקר הדין יש לעשות כל הבית מעור אחד, אלא דמפני קושי הדבר יש מן הפוסקים שהקילו דיכולין לעשותו גם מב' או ג' חתיכות עורות ולדבקן או לתופרן, וסומכין להקל לומר דתפירה או דיבוק חשיב כחיבור והוי כעור אחד [8], וכן היה באמת המנהג לפנים לסמוך להקל על דיעה זו [9].

אמנם כהיום איכשור דרי ונוהגין להקפיד לעשות הכל מעור אחד ממש, וממנו מרבעין הבית, ועושין התיתורא אשר מתחת לבית, והמעברתא אשר מצד הבית.

אולם אף שעושין הכל מעור אחד נוהגין עושי הבתים לתחוב תוך התיתורא חתיכת עור הנקרא "פיטער", שזה מועיל לעובי התיתורא ולריבועו, ואין חוששין ע"ז משום שני עורות, דאין דבר זה כלל מעיקר הבית.

ו. והנה אף שעושין הכל מעור אחד, מ"מ המציאות דבדרך כלל נשאר הרבה סדקים וחללים בעיקר בתיתורא מתחת לבית ע"י הקמטים שנתקמט העור בעת שמרבעין הבתים וקשה להשוותן לגמרי.

ויש מעושי הבתים שהיה נוהגין לטוח על הסדקים שנשארו, מין טיח של דבק כדי להשוותן לגמרי, ונתעורר השאלה אצל גדולי הפוסקים אם שפיר דמי לעשות כן, דיש שטענו דיש בזה פסול, דנמצא דאין התפילין עצמן מרובעין, דהדבק הוי כאילו אינו, כיון שהוא דבר זר, ואף כשעושין הדבק מטיח של עור טחון י"ל דפנים חדשות באו לכאן, וכיון דנטחן העור ונשתנה לגמרי צורתו בטיל ממנו שם עור והוי כדבק דעלמא.

ז. ולמעשה העלו הפוסקים דבאמת יש ליזהר לכתחל' לדבוק שם חתיכות עורות וקלף, ולא סתם טיח של דבק, אמנם מעיקר הדין סגי גם בטיח דבק כזה העשוי מעור הנטחן לדק דק כקמח [10].

וכפי השמועה יש הרבה מהדרים ליקח עור של חו"ל שהם עבים ביותר ואין בזה סדקים כ"כ, באופן שבמציאות אין צורך בדרך כלל להניח שם טיח של דבק וכיו"ב.

עבודת יד

ח. והנה כהיום מהדרין לעשות הבתים והריבוע הכל בעבודת יד, ולא ע"י מכונה שעובד באלקטרי, דהלא צריך לעשותן לשמה לשם מצות תפילין, ויש לחוש דכשעושה ע"י מכונה לא חשיב ככח גברא, [וכמו שנהוג להקפיד ע"ז בעשיית ציצית, ולגבי אפיית המצות].

ט. אולם בדרך כלל לאחר שנגמר ריבוע הבתים, יש מכונה מיוחדת שעי"ז גומרים לשפץ הריבוע שיהא בדיוק גמור, וכבר נתקבל להקל בזה דאין בזה חשש פסול, כיון שאין נעשית ריבוע כלל בלא הזזת יד האדם שמסובב המכונה סביב הבתים, ונמצא דמכונה זו חשיב כמעשה סכין.

אמנם יש שמהדרין ומחמירין גם בזה שיהא הכל נעשה ע"י יד האדם ממש [11].

ד' בתים נפרדים בשל ראש

י. קי"ל דתפילין של יד עושין בית אחד, אבל של ראש צריך לעשות בהן ד' בתים וכל פרשה מכניסין בבית מיוחד, אמנם חובה להזהר שיהא כל הד' בתים מיושרים וצמודים אחד לשני בשוה, שהרי צריכים שיהא מכל הד' בתים יחד ריבוע מדיוק ארכו כרחבו.

יא. והנה כבר הביאו הפוסקים דיש שנהגו לשום דבק בין בית לבית ולדבקן יחד, דאם לא ישים בהם דבק יש לחוש שיתפרדו אחד מחבירו ויתקלקל הריבוע של ראש.

ומאידך יש שחששו דאם מטילין בתוכן דבק, כיון דקי"ל דדבק הוי חיבור גמור, נמצא דהוי כאילו יש כאן בית אחד, וד' בתים בענין בשל ראש ולא בית אחד, ונמצא דנכנסין בזה למבוי סתום, דאיזה דרך שיבחר בו האדם יש בהן עקולי פשורי מצד אחר.

יב. אולם להלכה נהוג לעשות כעין הכרעה, דהיינו שמדבקין הד' בתים, אבל נזהרין שלא להשים הדבק רק בשליש התחתון במקום פיצול הבתים והשאר נשאר צמוד ללא דבק, ובאופן זה סמכינן לומר דחשיב כד' בתים, ולעומת זה אין מתפרד אחד מחבירו ונשאר הריבוע כתיקונו [12].

יג. אמנם באמת ידוע דרבי נתנאל תפילינסקי זצ"ל היה לו אומנות מיוחדת לעשות הד' בתים בלא דיבוק כלל, ועכ"ז ישארו מרובע ולא יתפרד אחד מחבירו [13].

וגם לאחרונה יש מעושי הבתים שהמציאו הידור זה להדקן בלי שימת דבק בתוכם, רק מתחברין בהידוק גמור ע"י שכובשין אותו במכבש בלחץ גדול, וכך נראים הם רק כמדובקים, ונקרא בלשון השוק "תפילין פרודות", ויש מחיר מיוחד ע"ז.

יד. אמנם בין לאלו המדבקים הבתים ע"י דבק, ובין לאלו שכובשים אותו ע"י מכבש ולחץ, יש עיכוב בדבר שישאר חריץ ניכר מלמעלה בתוך הבית עצמו, ולא סגי בזה שעושין רשימה או חריץ רק בתוך הצבע שעל הבית.

טו. ויש ליזהר בשני דברים שעלולים לפעמים ליכשל בעינן זה.

1) לפעמים גם אם עשוי חריץ כהוגן, יכול להיות שע"י שיצבענו פעם שנית יסתם החריץ, ויש ליזהר ע"ז.

2) לפעמים יש שהעושה הבית הזה לא הצליח כ"כ במלאכתו לעשות בשל ראש שיהא הד' בתים שוים ברוחבן בדיוק, אלא אחת יצא רחב יותר מחבירתה [14], וכדי שלא לבטל יופי הבית והידורו, עושה ד' חריצים שוים אף שאינם במקומם המדיוק במקום שמתחלק הבית, ונמצא דחריצים אינם כלל על המקום שהיא בין בית לבית, ותפילין כאלו יש עליהם חשש פסול, ולכן יש ליזהר שיהא החריץ עשוי דוקא במקום שבין בית לבית, במקומו אמיתי, ולא לשנותו למקום אחר [15].

ריבוע הבתים וריבוע התיתורא וריבוע התפירות

טז. והנה אחת ממלאכות הקשות שבתפילין, היא ליזהר על ריבוע התפילין שריבוע התפילין היא הלכה למשה מסיני, ומעכב בכשרותן, וקי"ל להלכה דג' דברים יש בהן עיכוב שיהא בהן ריבוע.

1. הבית: דהיינו ארכו ורחבו יהא במדה שוה, לא אחת יתר או פחות מחבירו, וכן הזיות לא יהא בהם פגימות וסדקים.

אבל גובה הבית אין צריך להיות במדה שוה לארכו ולרחבו, ויכולין להגביה יותר או להנמיכו, רק שכבר נתפשט המנהג גם בזה לעשות גבהו שוה כמדת אורך ורוחב של הבית, אבל כמובן שאין בזה עיכוב [16].

2. התיתורא: גם בזה קי"ל דצריך להיות מרובע, דהיינו דיהא מדת ארכו ומדת רחבו שוה ממש, וכדי לסמן מקום שנגמר התיתורא ומתחיל המעברתא, חותכין בסוף התיתורא חתך לפנים, כדי להבדיל בין התיתורא להמעברתא.

וקי"ל דבין צד מעלה של התיתורא שעליו מונח הבית, ובין צד מטה של התיתורא צריך להיות מרובע ממש [17].

3. התפירות: שתופרין הבתים ע"י גידים לסגור הבית, גם בזה קי"ל דצריך להיות מרובע ממש ארכו כרחבו, ותפירה מיושרת ולא עקומה.

וגם בזה מחמירין בין בתפירות של צד מעלה סביב הבית, ובין בתפירות של צד מטה [18].

יז. והנה חקרו הפוסקים בענין ריבוע התפילין, דקי"ל דצריך לרבע הבתים שיהא מדת ארכו ומדת רחבו שוה, האם יש חיוב לכוונו ע"י כלי מדידה מדיוקים דיהא מדיוק ממש דיוק גמור ע"י מילימטר שוין, או שיכולין לעשות כפי ראות עין, או ע"י מדידה פשוטה אף שלא יהא בהם דיוק גמור על המילימטר.

ויש שכתבו שמצד הדין אין חיוב לעשות עם כלי מדידה כלל, אלא עושין כפי ראות העין [19], אמנם כהיום נתפשט להדר במצוה זו ולכוין שיהא מדיוק ממש [20].

יח. יש החוששים להחמיר דבעינן נמי להקפיד שיהא ריבוע אחד בתוך ריבוע בשוה, דהיינו דהבית הנמצא על התיתורא יהא באמצעו של התיתורא מדיוק, ולא יבלוט התיתורא בצד אחד יותר מצד השני.

וכן התפירות הנמצא על התיתורא סביב הבית יש להקפיד שיהא הבית בדיוק באמצעו של ריבוע התפירה, ולא שיהא בצד אחד ריוח יותר מצד השני [21], ומסתבר דאין בכל זה עיכוב דיעבד, דהוא רק משום נוי הבית.

יט. והנה כהיום נוהגין לעשות כעין חריץ ושביל ובתוכו נמצא התפירות בין בתפירות שבצד מעלה של התיתורא, וכן בתפירות שלצד מטה של התיתורא.

והוא דבר חדש דמלפנים לא עשו שום חריץ להתפירות, ובאמת דמתחלה היה חילוקו דיעות בין האחרונים אם נכון לקבל מנהג הזה, או להתנגד על הנהגה חדשה שלא היה נהוג מעולם [22].

ורבי נתנאל תפלינסקי זצ"ל נהג בחריץ זה, וכן נתפשט כהיום המנהג, דהמציאות דיש בזה שמירה מעולה על ריבוע התפירות.

גודל התפילין

כ. מעיקר דין השו"ע אין קפידא בשיעור גודל התפילין כלל, בין שיעור למעלה דיוכל להגדילו כפי שרוצה, ובין שיעור למטה להקטינו שיכולין להקטינו כמה שהיא רוצה, ותלוי ביד האומן ברצותו מאריך וברצותו מקצר, ובלבד שיהא מרובע [23].

כא. אמנם ע"פ שיטת הגאונים יש לחוש דשיעור גודל התפילין היינו אצבעים על אצבעים, וכן חוששין הפוסקים לשיטתם, והיינו עם התיתורא, דהבית בעצמו אין לו צורך בגודל זה [24], וכן יש להקפיד ע"פ האריז"ל [25].

ונמצא דלמעשה צריך להיות גודל התפילין 4 ס"מ על 4 ס"מ [דשיעור אצבע היינו 2 ס"מ], והחוששים לשיטת החזו"א דשיעור אצבע היא 2.5 ס"מ, יש להם לחוש שיהא גודל שיעור התפילין לפחות 5 ס"מ על 5 ס"מ, וכן באמת עושין על דרך כלל שיהא התפילין שיעור זה של 5 ס"מ.

כב. אולם יש החוששים דבעינן שיהא הבית עצמו בלי התיתורא שיעור של אצבעים על אצבעים, ולא סגי בזה שהתיתורא יש לו שיעור זה [26], ונמצא דלפי דבריהם צריך לעשות שיהא הבית עצמו 4 או 5 ס"מ, אמנם לא נתפשט המנהג לחוש לזה.

עשיית השיני"ן בשל ראש

כג. לאחר שגמרו לרבע הבתים עושין בשל ראש שני שיני"ן, מצד ימין עושין של ג' ראשים, ומצד שמאל של ד' ראשים, והיא הלכה למשה מסיני.

ויש להקפיד שיגיע חוד השי"ן שלמטה עד התיתורא ממש [27], וכן יש להקפיד שיתחבר היודי"ן שבאמצע לתחתית השי"ן, ולא יהא שום הפסק ריוח באמצע [28].

כד. והנה מצד הדין אין צריך לעשות כלל השי"ן שיהא בכתב אשורית, אלא יכולין לעשות סתם שי"ן בעלמא, אלא דנתפשט המנהג לעשות כתב אשורית [29].

כה. ולענין עשיית תגי"ן על השי"ן, הנה מלפנים לא חששו לעשות תגי"ן, וגם רבי נתנאל תפילינסקי זצ"ל לא היה נוהג בתגי"ן אלו, וכן נהגו הגדולים והצדיקים שלא להדר ולהקפיד אחריהן.

אמנם יש הסוברים דכיון דהיום נשתכללו האמצעים ויכולין לעשות זאת בקלות, יש להדר גם בזה [30], וכן נתפשט לאחרונה ממש שהתחילו הרבה להדר על דבר עשיית התגי"ן.

כו. והנה גם עשיית השי"ן היא אחת מהלכות שנתחבטו בהן הפוסקים איך לעשות על צד היותר טוב, דזה ברור דאין יכולין לקחת קלף או או עור בצורה של שי"ן ולדבוק על הבתים דזה לא מקרי כתיבה.

וגם אין יכולין לקחת דפוס דיש בו שי"ן חקוק, וללחוץ כך על הבית, ולצייר צורת שי"ן, דזה לא נקרא כתיבה דלא עשה מעשה רק בחלל של השי"ן דתחב העור סביב השי"ן, ולא בגוף השי"ן, וזה נקרא בגמרא "חק תוכות".

כז. ולכן היה המנהג לעשות דפוס ועליו שי"ן בולט, ונתנו דפוס זה תוך פנים הבית, וכך לחצו עליו והוציאו ע"י הדפוס צורת שי"ן על דופן חיצוני של הבית, דבאופן זה נמצא דעשה עצם כתיבת השי"ן.

אמנם באמת יש שחששו גם על אופן זה אם נקרא כתיבה [31], רק שלא היתה ברירה אחרת, דאם ימשכו השי"ן ע"י צבת, יצא שי"ן מקולקל מאוד בלי שום יופי.

כח. אבל כהיום נוהגין ע"פ רוב לעשות באופן מהודר יותר, דהיינו דעושין קודם צורת שי"ן שלם ע"י דפוס שי"ן חקוק [היינו ע"י חק תוכות], ואח"כ פוסלים השי"ן ע"י שמבטלים חלקים ממנו או כולו, דמחזירים אותו בחזרה תוך הבית, ואז מוציאין אותו שנית ע"י צבת, וכיון דהיה כבר צורת שי"ן בחוץ קל יותר למשוך עצם השי"ן, ואח"כ מייפין אותו ע"י הדפוס שנית שיהא כתב נאה, וחשיב כאילו נעשה בידים [32].

ויש מהדרין לעשות רק ע"י משיכת צבת צורת השי"ן ואין עושין כלל השי"ן ע"י הדפוס, רק שאחר שנגמר צורת השי"ן ע"י עבודת יד גמור, מייפין אותו ע"י הדפוס, ויש מחיר מיוחד ע"ז שהוא עבודה קשה יותר לעושי הבתים.

סדר כריכות הפרשיות בשער העגל והקלף

כט. לאחר שגמרו לתקן הבית כולו בשלימותו ובהידורו, מכניסין הפרשיות לתוך הבתים.

וקודם לזה יש חיוב לבדוק הפרשה אם לא נעשה בהם איזה קלקול, ואחר בדיקה זו גוללין כל פרשה ופרשה.

והלכה למשה מסיני דצריך לכרוך הפרשיות בשער בהמה או חיה, ונהגו ליקח שער של עגל כדי לזכור מעשה העגל ולא יבואו לידי חטא.

וכן צריך לכרוך הפרשיות בקלף לחוש לדעת הרמב"ם דהלכה למשה מסיני גם לכרך הפרשיות בחתיכת קלף.

ונחלקו הדיעות אם לכרוך השער על הקלף או לכרוך השער תחת הקלף, ולכן לצאת ידי שני השיטות כורכין השער תחת הקלף, ואח"כ כורכין שנית על הקלף, ובזה יוצאין ידי שניהם.

ל. והנה המנהג לכרוך השערות שמתחת הקלף על רוחב הפרשה כעין צורת גלילת ספר תורה, אמנם כריכת הקלף והשערות שעליהן, דהיינו כריכת שער החיצונית עושין לכיון ההיפך דהיינו על אורך הפרשה [33].

הוצאת שערות העגל מתפילין של ראש

לא. נוהגין עפ"י הזוה"ק (פרשת בא רלז:) להוציא קצת משערות של העגל חוץ מן התפילין בתפילין של ראש, ומפורש שם ענין זה כדי לתת קצת אחיזה לכוחות המקטרגים בקדושת התפילין שלא יקטרגו עלינו, וכן מפורש שם דיש ליזהר שלא להוציא יותר משיעור שעורה [היינו 10 מילימטר] כדי שלא יהא להם אחיזה גמור בהן.

ואף דיש אחרונים שפירשו כוונת הזוה"ק בלשון דחוק דאין צריך להקפיד ומותר להוציא גם יותר משעורה, כבר הזהירו האחרונים דאין להקל בזה ח"ו [34].

לב. והנה בזוה"ק לא נתפרש מקום הוצאת השערות, אמנם כבר כתב בשל"ה [35] דיש להוציאו מפרשת והיה אם שמוע לצד הפונה לפרשת קדש.

[ולכן יכולין להבחין דבתפילין דר"ת נמצא השערות יותר באמצעו של הבית, דבר"ת נמצא והיה אם שמוע יותר פנימה, ואגב יש עצה טובה עי"ז להכיר שלא יתחלף תפילין דרש"י בתפילין דר"ת לגבי תפילין של ראש].

לג. והנה אופן הוצאת השערות מן הבית היה כמה חילוקי מנהגים בזה, וע"פ רוב הונהג דבתפילין דרש"י דמוציאין השערות מן הצד אין עושין נקב מיוחד בשביל זה, אלא מוציאין אותו דרך הנקב הנמצא שם לצורך תפירת הגידין, אבל בתפילין דר"ת דהשערות יוצאין באמצע, מוסיפין נקב חדש בבית לצורך הוצאת השערות.

לד. והנה בלשון הזוה"ק איתא "חד שערא דעגלה, דיפוק לבר ויתחזי", דהיינו דיש להוציא רק שערה אחת, וכהיום נוהגין ע"פ רוב להוציא כמה שערות [36], ואפשר הטעם לזה דחששו דאם יוציאו שערה אחת יכול ליפול במשך הזמן לתוך פנים הבית [37].

לה. כאמור הלשון בזוה"ק "ויתחזי" דהיינו דיש לעשות דיראו השער, ויש שכתבו דיש להקפיד משום זה דבעת צביעת הבית שלא לצבוע גם השערות, דאז אינם נראים וניכרים כ"כ [38].

הכנסת הפרשיות תוך הבתים

לו. בעת שמכניסין הפרשיות יש ליזהר מאוד שלא להחליף פרשה אחת בחבירתה דיש בזה עיכוב דיעבד, וכן שיהא ראש הפרשה לצד ראש הבית ולא להכניס הראש לצד מטה של התפילין דגם בזה יש עיכוב דיעבד.

לז. בשל"ה הקדוש [39] כתב למחות נגד אלו שאין מקפידין שהפרשיות יהא כולו בתוך הבית עצמו ולא יצא קצתן תוך התיתורא, ומצוי חשש זה דלפעמים נופל הפרשה מן הבית ונכנס קצתו לתוך התיתורא.

ולמעשה כתבו כמה מהפוסקים דאף דלכתחל' יש ליזהר בזה, מ"מ בדיעבד אם נפל קצת מן הפרשה לתוך התיתורא אין בזה עיכוב דיעבד [40].

ויש נותנין חתיכה של קלף תוך הבית כדי להדק בזה הפרשה שלא יפול ממנו קצת לחוץ [41].

וכהיום ע"פ רוב מקפידין לעשות באופן שהפרשה עצמו יהא מהודק תוך חלל הבית ולא יפול קצתו תוך התיתורא.

תפירת וסגירת הבתים ע"י תפירת גידין

לח. לאחר שהכניסו הפרשיות תוך הבתים סוגרים הבתים ותופרין אותן, והלכה למשה מסיני דצריך לתופרן דוקא בחוט שנעשה מגידין של בהמות וחיות כשירות, ויש הסוברים דמעכב שיהא טויה לשמה [42], וכן נוהגין כהיום לקנות גידין מיוחדין שיש עליהם השגחה שנטוו לשמה.

לט. והנה קודם שתופרין הבתים לוקחין חוט של גיד ומעבירין אותו בשל ראש בין בית לבית, דהיינו דמפריד בחוט של גיד בין כל הד' בתים של הראש.

ויש אחרונים שהיה חולקים שאין צורך בהעברת החוט בין בית לבית, וכן נהגו בהרבה מקומות לפנים שלא היה עושין כן, וגם גדולים וצדיקים לא הקפידו ע"ז [43] , אמנם כהיום נתפשט לעשותן, וכן הוא ע"פ האריז"ל [44].

ובסדר העברת החוטין היה כמה חילוקי מנהגים דיש שעשו זאת בצורה שהיה נראית מבחוץ על הבית, וכהיום ע"פ רוב נתפשט לעשות כמו שנהג רבי נתנאל תפלינסקי זצ"ל להעביר החוט באופן שאין ניכר מבחוץ כלל.

מ. וסדר תפירת הבתים ע"י הגידין, הוא ע"י שעושין נקבים על התיתורא סביב הבית, ויש כמה חילוקי מנהגים בזה, ומנהג העולם לעשות י"ב נקבים, דהיינו דעושין ד' נקבים בד' זויות הריבוע, ואח"כ מוסיפין בכל צד עוד שני נקבים באמצעיתן, ונמצא דביחד יש י"ב נקבים, כנגד י"ב השבטים [45], ואח"כ משחילין בתוכן את הגיד התפירה ותופרין אותן.

מא. וצריכין ליזהר שיהא כל הנקבים בשוה לא אחת נכנס ויוצא קצת אלא כולן יהא בקו השוה ממש, דהא יתעקם קו היושר של הנקבים נמצא דגם התפירות לא יהא להם ריבוע שוה, וכאמור הלכה למשה מסיני שיהא גם התפירות מרובעין, ויש מהדרין שיהא ריוח בין כל נקב ונקב בשוה, משום יופי והידור התפילין, אבל אין בזה עיכוב.

מב. נוהגין עושי הבתים שאין מסתפקין בסגירת הבית ע"י תפירת הגידין לבד, אלא גם מוסיפין שם דבק שיהא סגור היטב, וכן לא ישאר סדק במקום שנסגר.

אמנם יש שכתבו לעורר דיש ליזהר ביותר שלא להדביק הבית בדבק קודם התפירות, דהא הלכה למשה מסיני שיהא נתפרין בגידין [46], ואם כבר דיבקן קודם בדבק י"ל דאין התפירות הבאין אח"כ נחשבין כלל כתפירה [47].

מג. אמנם לפי החזו"א [48] יש להחמיר שלא להוסיף דבק גם לאחר התפירה, דכיון דהשתא התפילין מחוברים ע"י דבק ולא ע"י גידין, אף שהדבק נתן עליו לאחר התפירה, אולם ע"פ רוב אין נזהרין בזה ורק יחידים החוששים לדעתו, ויש הסוברים דמעט דבק ודאי אין קפידא כיון דרוב הבית נשאר מחובר ע"י הגידין [49].

צביעת הבתים בצבע שחור

מד. לאחר שגמרו לתפור הבית צובעין את הבית, ויש הסוברים דגם צביעת הבית לצבע שחור היא הלכה למשה מסיני [ולא רק הרצועות] [50].

ונזהרין לצבוע לשמה, וע"י צבע שאין חשש עירוב בתוכו דבר טמא כדין הרצועות.

מה. יש מעושי הבתים שמושחין על התיתורא לצד מטה איזה משחה כעין גלאנ"ץ, וכיון דעשוי לנאותו אין בזה משום חציצה בין התפילין לבשרו [51].

רצועות התפילין

מו. אחר שגומרין עשיית הבתים קושרין עליו הרצועות ועושין מזה צורת דלי"ת בשל ראש, וצורת יו"ד בשל יד.

ולכתחלה יש להקפיד שיהא על סדר כתיבת שד-י, דהיינו דקודם כותבין השי"ן על הבית של ראש, ואח"כ קושרין הדלי"ת ברצועת של ראש, ואח"כ קושרין היו"ד ברצועת של יד [52], ובדיעבד אם היה שינוי בסדר אין בזה עיכוב.

מז. וקי"ל הלכה למשה מסיני דהרצועות צריכין להיות צבוע שחור בצד החוץ, וע"פ האריז"ל יש לצבוע גם צד הפנים [53], אמנם לא נתפשט לנהוג כן [54].

מח. יש הסוברים דיש להחמיר להשחיר גם חודי הרצועות מב' הצדדין שגם הם נקראים כלפי חוץ, אמנם לא נתפשט המנהג להחמיר בזה [55].

מט. וכהיום ברצועות החדשות שצבוע כולו שחור, מלבד הריוח שאין הצבע יורד מהן, מרויחין בזה נמי לצאת שיהא שחור ב' חודי הרצועות, וגם לצאת דעת האריז"ל שיהא שחור גם צד פנים

[1] כמבואר בשו"ע סי' ל"ב (סל"ז).

[2] עי' שו"ת שבה"ל (ח"א סי' י"ד) דהביא מחלוקת הפוסקים בדין תפילין שנעשה בו נקב אם יש להכשירו, וסיים שם דהעושה מעור הגסה ניצול מכל זה ושכרו גדול מן השמים ע"ש.

[3] באות חיים ושלום (סקט"ו) כתב בתו"ד בזה"ל, הבתים מעור שור, גדולי הדור שלפנינו המליצו עליהם בשם תפילין "דמארי עלמא" ע"כ.

[4] סי' ל"ב (סל"ז).

[5] הנה בשו"ת מנחת יצחק (ח"י סי' ו') דן בשאלה זו, ומסקנתו להקל בזה, דאף אם מעורב בזה עור הבכור בטיל עור זו ברוב שאינן בכורות, וכתב דאף דהוי דבר חשוב שאין בטיל, מ"מ יש לומר גם בזה כל דפריש מרובא פריש, וחוץ מזה י"ל דכבר נתערב הבהמות עצמן קודם שהופשט, ואז לא הוי דבר חשיב כיון דהוי מחוסר מעשה שאין ראוי לאכלן כמות שהיא, ובאמת דכבר נשאל בשאלה זו גם הגרי"י פישר זצ"ל וערך תשובה ארוכה בכח דהיתירא בשו"ת אבן ישראל (ח"ז סי' ז') והעלה שם הרב פישר להמציא דבר חדש, דהיות שכל בהמה עושין ע"פ חוק כעין מספר ע"י חתיכות ברזל על אוזן הבהמה, ובדק בעצמו בבהמות דיש שם נקב גדול עי"ז שיחשב כמום, וא"כ אין בזה חשש מדין בכור תם כיון שנעשה בו מום ויוצא לחולין, ואף דלכתחל' צריך להראותו לחכם להתירו, מ"מ לענין דיעבד יש לקל, אולם בשו"ת מנחת יצחק שם חולק על המצאה זו, דיש לחוש דאין בנקב זה כשיעור מום להכשיר הבכור ע"ש.

[6] ועי' בתשובות והנהגות (ח"א סי' מ"ו) דאף דמעיקר הדין הקילו הפוסקים בעירוב עור הבכור, מ"מ ראוי לדקדק ולהחמיר.

[7] המחבר בסעיף ל"ז כתב דרק היכא דאפשר יש להקפיד על עיבוד לשמה, אמנם במשנ"ב שם (ס"ק קע"א) כתב דרוב הפוסקים מחמירין בזה אף בדיעבד.

[8] במשנ"ב (ס"ק קע"ב) הביא דעות המקילין בזה.

[9] כ"כ במשנ"ב שם.

[10] הנה בשו"ת מנחת יצחק (ח"ו סי' א') העלה בכוח דהיתירא בזה, די"ל דאם יש סדק או נקב אין זה פוסל הריבוע וא"כ אין עיכוב בדבר זה כלל, ובהצטרף שעושין מעור טחון ודאי יש להקל, אלא שכתב דאם רוצה להדביק בזיות עצמו ודאי יש לעשות מעור ממש, וגם בשו"ת שבה"ל (ח"ג סי' ב') מסיק כן, אלא דכתב שם לדון די"ל דאין יתרון בדבק העשוי מעור כיון דפנים חדשות באו לכאן, אבל המנחת יצחק (בח"ז סי' א') כותב לו דיש להוכיח בבירור דעור הטחון חשיב כעור ע"ש, [ואגב ראיתי מובא שאחד מגדולי אדמורי"ם זצ"ל ציוה להמנח"י לברר כח דהיתירא בזה, כדי להסיר קטרוג מאבותינו שהלכו בתפילין כאלו].

[11] וכן הקפיד ע"ז רבינו זי"ע כשעשה תפילין לצורך עצמו, והנה בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ב סי' כ"ח) הביא שהגה"ק מסאטמאר זי"ע לא רצה לתת הכשר ע"ז, ובעיקר חשש דמי יודע איך יתגלגל הדבר לעתיד, אמנם כיון שקשה לדקדק על הדבר נתפשט המנהג להקל ע"פ גדולי המורים.

[12] כן הכריע בביה"ל (ס"מ) ע"ש

[13] כן מעיד הגה"ק ממונקאטש זי"ע שכן עשה רבי נתנאל תפילינסקי התפילין, דז"ל שם (סקט"ו) מה טוב אם יוכלו למצוא אומן מובהק כזה בעשיית הבתים שיהיו פרודות כשיפתחום בידיו, ומיד שיסלק ידיו יחזרו ממילא להתלכד ויהיו מרובעים כדת, ובירושלים עיה"ק תובב"א יש אומן מופלא כזה, וראיתי מלאכתו הנפלאה, ועוד בימי כ"ק אאמו"ר רבן של ישראל [הדרכי תשובה] זי"ע, בקשונוהו ע"י צירים [שליחים] לעשות בעדנו בתים כאלו שהם יוצאים ידי שניהם בזה, ועוד מעלות רבות מלבד היופי שלהם, אך הוא עשה מלאכתו לאט לאט, ועי"ז לא יוכל אז לעשות בעדנו, ואחר פטירת אאמו"ר זי"ע בשנה ההוא נפרצה מלחמת העולם, ואין באפשרי לידע ולהודיע בפרט ליקח ולהוביל תפילין מהתם להכא, וגם שמעתי כי התפילין של הגה"ק רבשכבה"ג בעל דברי חיים זי"ע היו נראה הבתים של ראש פרודות, ובודאי היה לו אז אומן כזה שיוצא י"ח שניהם, היינו שלא יתקלקל הרבוע, אמנם היכא דלא אפשר להיות שניהם במעלות יחדיו, אז צריכין העיקר רק לדקדק שיהיו מרובעות, ואם כשיתפרדו יתקלקל הרבוע לא יעשה ככה עכ"ל.

[14] דבאמת אין בזה עיכוב בדבר כלל, רק שחסר קצת מנוי הבית.

[15] ולאחר כותבי הדברים בא לידי עלון דשם מתפרסם דמצאו הרבה תפילין שיש להם חשש זה, דהיינו דהחריץ אין עשוי כהוגן, וחובה לעמוד על הדבר.

[16] וכן מצינו ברמב"ם הלכות תפילין (פ"ג ה"ב) דמצוה מן המובחר לעשות כן, וכן משמע בדברי האריז"ל בפרע"ח (שער התפילין פ"י).

[17] כ"ה במשנ"ב (ס"ק קע"ז).

[18] כ"ה במשנ"ב (ס"ק קע"ד).

[19] כן הביא באות חיים ושלום (סקט"ו) בשם אביו הדרכי תשובה דז"ל שם, העיר כ"ק אאמו"ר הגאוה"ק ציס"ע זצללה"ה, דאם נאמר שרבוע הכוונה בדיוק ממש כ"כ בחדודי הזוית בתכלית הריבוע, בדיוק עד שלא יהיה חילוק כלל בין האורך לרוחב אפילו כרוחב שערה, נמצא שיהיה צריך להיות נזכר בפוסקים שצריכין להיות הזויות חדים כמו סכין עד שהנוגע בהם ירגיש חידוד, וכמעט שלא יחתוך בידו כידוע למבין באם יהיה האורך ורוחב של כל צלע וצד מדיוק כ"כ לתכליתו, אז בעל כרחו שיהיה החידוד חד בזיות שלהן כמובן בלימודי הטבע, ומעולם לא שמענו שיהיה כזה, אלא ודאי דאין הכונה לדיוק מדה כזו דאי אפשר לצמצם כ"כ לפשוטי בני אדם, וגם לאומנים, ולא נתנה תורה למלאכי השרת או למהנדסים ואומנים כ"כ מחשבי מדה קטנה כזו לרוחב שער, ואין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו עכ"ל, וע"ע בשו"ת אגרות משה (חיו"ד ח"ג סי' ק"כ) דפשוט ליה דאין חיוב למדוד בכלי מדידה ע"ש.

[20] בשו"ת שבה"ל (ח"ג סי' ב') דדרכו להורות בזה, דאם שוין הם עד שיעור מילימטר אין להקפיד, אבל ביותר מזה יש כבר לחוש משום ריבוע הבית.

[21] כן מביאים בשם החזו"א.

[22] וכבר מצינו בספר תפארת אריה על תפילין (סי' מ"ט סק"ג) שהתנגד ע"ז, אמנם עי' במנחת שלמה (ח"ב סי' ס') שכתב בזה"ל, גם ראיתי בתפילין של הרב ר' נתנאל סופר זצ"ל אשר גדולי עולם קלסוהו ושמחו בתפילין שלו, שגם בהם יש חריצים ע"כ.

[23] כן פסק המחבר (סעיף מ"א).

[24] כ"ה במשנ"ב (ס"ק קפ"ט).

[25] כן הוכיח באות חיים ושלום (סקי"ז).

[26] כן הביא הפרמ"ג (א"א סקנ"ו) בשם הב"ח ע"ש.

[27] כמבואר בשו"ע (סעיף מ"ג).

[28] שם בשו"ע.

[29] כ"ה במשנ"ב (ס"ק ק"צ).

[30] הנה באות חיים ושלום (סקכ"א) כתב בזה"ל, לא ראינו גם לגדולים וצדיקים מרבותינו שדקדקו ביותר במצות, ובפרט במצות תפילין, שידקדקו לעשות תגי"ן על השי"ן בתפילין שלהם, ואם נאמר להחמיר בזה חוששני דהוא חומרא דאתי לידי קולא, שיקילו עי"ז לעשות כל השי"ן בדפוס, כיון שהתגים הם קטנים וקשה לעשותן ביד בהמשכה ע"י הצבת, ואתי עי"ז לאקולי בדפוס בכל עשיית השי"ן כולה עכ"ל, ובאמת דלפי"ז יש לומר דכהיום דלא שייך חשש זה, ודאי יש להדר אחר זה.

[31] כ"ה במשנ"ב (ס"ק קצ"ג).

[32] והנה באמת כבר מצינו באות חיים ושלום שם שכתב בזה"ל, צריכין להזהיר לעושי הבתים שימשכו את השי"ן מתוך העור ע"י צבת קטנה, באופן שתהיה עכ"פ צורת שי"ן בולטת, וההידור ויופי להשי"ן יכולין לעשות אח"כ ע"י דפוס, דזה לא מעכב הידור השי"ן, זהו דעתו הגדולה של אאמו"ר הגה"ק זצללה"ה, שהזהיר כאן להאומנים עושי בתים עכ"ל, ובאמת דכן עושין כהיום, רק שעושין קודם צורת השי"ן ומבטלים אותו, כדי שיהא בנקל להוציא ע"י הצבת את צורת השי"ן הראויה.

[33] ובשו"ת תשובות והנהגות (ח"א סי' ל"ה) חידש דיש להדר ולהחמיר נמי לכרוך הפרשה בקלף רחב כ"כ שיכסה כל רוחב הפרשה, ולא ליקח קלף קצר שאין מכסה כל הפרשה ע"ש.

[34] הנה במ"א (סקס"א) דוחק עצמו לפרש לשון הזוה"ק שאין צריך להקפיד בזה, אמנם כבר הקשה עליו היעב"ץ במור וקציעה כאן, וכן בנזירות שמשון תמה עליו וסיים שם, דח"ו להקל בדבר זה.

[35] במס' חולין (פ' תורה אור) הביא דבתולעת יעקב כתב דיש להוציאו מפרשת קדש, וכתב השל"ה בזה"ל, ואני קבלתי להניחם בפרשת והיה אם שמוע, על כן נראה לי טוב להניחם אצל פרשת והיה אם שמוע בצד הפונה לפרשת קדש, לצאת גם כן סברת תולעת יעקב עכ"ל.

[36] וכבר תמה ע"ז היעב"ץ במור וקציעה וז"ל שם, נהגו שלא להקפיד על יציאת איזה שערות ביחד, אכן לא ידעתי מנ"ל להוסיף יותר על אחד כיון שהזוהר אומר חד שערא, אין לך אלא חידושו עכ"ל.

[37] ובאמת יש להוסיף דדבר פשוט דאם נפל השערות פנים תוך הבית דצריך להשתדל להתיר התפירות ולהוציאן שנית לחוץ, אמנם אין עיכוב בדבר בדיעבד, ולכן אם מצא זאת לפני התפלה וקשה לו לקחת תפילין אחרים, מסתבר דמותר להתפלל כך ולתקנו אח"כ.

[38] אמנם אין עיכוב בזה דיעבד.

[39] במס' חולין (פרק נר מצוה אות ל"ג) כתב שם בזה"ל, ארבע פרשיות של תפילין של ראש, צריכין להיות מונחים בד' בתים, על כן נראה לי שיש למחות באלו העושין הפרשיות גדולות במאוד, באופן שהפרשיות אינן מונחין כולם בבתים רק מקצת הפרשיות הם תוך התיתורא, שעושין התיתורא גבוה מאוד, רק יזהרו שהפרשיות יהיו כולם תוך הבית עכ"ל.

[40] כ"כ בשו"ת שבה"ל (ח"ג סי' ג'), וכן בשו"ת אבן ישראל (ח"ט סי' ס"ג) מקיל בזה אפילו לכתחל', וכן בשו"ת במנחת יצחק (ח"ו סי' ה') כתב דיש שאין מדקדקים בזה, ושכן אמר לו אחד בשם החזו"א שכהיום שעושין מעור אחד אין בזה חשש, ולדינא נשאר שם בצ"ע ע"ש.

[41] כ"ה באבן ישראל שם, דמותר לעשות כן ע"ש.

[42] כן הביא במשנ"ב (ס"ק רכ"ב) דעת המ"א, ועי' בתהלה לדוד (סקי"ח) דאף דיש פוסקים המקילין בזה, מ"מ נשאר בצ"ע אם מותר לברך על תפילין שנתפרו בגידין שלא נטוו לשמה.

[43] כן מעיד באות חיים ושלום (סקט"ו) שלא נהגו לעשות כן, והאריך להסביר דכהיום כיון דכובשין הד' בתים שיהא נראה כאחד לא יועיל כלל חוט התפירה שעובר ביניהם ואין צורך בזה, ובשו"ת בית היוצר (סי' ו') מעיד שכן נהג הדברי יחזקאל שלא הקפיד ע"ז, דז"ל שם, וזה יותר משנה אשר כתב לי הסופר מומחה ויר"ש דק"ק שינאווע פרשיות והניחם בבתים באותו אופן עצמו שעשה למרן הצדיק והקדוש האמיתי מק"ק שינאווע שליט"א, וכמדומה שגם שם לא היה מעביר החוט עכ"ל.

[44] כ"ה בפרע"ח (שער התפילין שער י') שכן צוה האריז"ל להקפיד בזה.

[45] כ"ה במשנ"ב (ס"ק רכ"ח).

[46] כן הביא הביה"ל סעיף נ"א, דשמע מאחד הגדולים שהזהיר ע"ז.

[47] כ"ה בביה"ל שם.

[48] כ"כ בספרו (סי' י' סקי"א).

[49] כ"ה בשו"ת אבן ישראל (ח"ח סי' ג').

[50] כן הביא במשנ"ב (ס"ק קפ"ד).

[51] כ"פ בשו"ת שבה"ל (ח"ה סי' י"ד וח"ח סי' ד') ע"ש.

[52] כ"ה בשו"ע סי' ל"ב סנ"ב, ובמשנ"ב שם (ס"ק רל"ה) ע"ש.

[53] בשער הכוונות (דרושי תפילין דרוש ד') כתב ישחירם פנים ואחור שחורות כעורב עכ"ל, ועי' בבן איש חי (פרשת חיי שרה) דכתב שם, דשלח לברר מנהג ירושלים בזה ואמרו לו שיש מדקדקין ע"ז, אמנם כתב שם דהוא בעצמו לא נהג כך ע"ש, ועי' נמי בתשובות והנהגות (ח"ב סי' כ"ב) דרצועות של מהרי"ל דסקין זצ"ל היה שחורות כעורב מב' הצדדין.

[54] הנה באות חיים ושלום סי' ל"ג (סק"ב) כתב בזה"ל, לא ראינו ולא שמענו כלל מעולם מי שנהג כלל להחמיר כדברי השער הכוונות על כן בודאי אין לעשות חדשות ע"כ, וע"ע בשו"ת שבה"ל (ח"ט סי' ט"ז) דכיון דמעולם לא נהגו כן אין להנהיג כן ברבים ע"ש, אולם בזכור לאברהם הביא שרבינו זי"ע הקפיד ע"ז.

[55] וכן הוכיח הרה"ג ר' מנחם מנדל משי זהב שליט"א בספרו מנחת סולת מספר תיקון תפילין (דף מא) תלמידו של מהר"ם מרוטברג שהיא מרא דשמעתתא בענינים אלו, שכתב דיש לצבוע העור של רצועות ואח"כ לחותכו לרצועות, ומשמע דאין צורך להחמיר על צביעות חודי הרצועות, וע"ע בתשובות והנהגות שם הביא דהגרי"ז מבריסק זצ"ל לא החמיר בזה ע"ש, אולם יש להעיר על מה שראיתי בספר פסקי תשובות שהביא בשם השבה"ל (ח"ט סי' ט"ז) שאין לנהוג כן ואף בדרך חומרא בעלמא, במח"כ שם בשבה"ל לא דיבר מאומה מזה רק מדעת האריז"ל שיהא שחור פנים ואחור, אבל לא מחודי הרצועות, שזה דבר אחר לגמרי ע"ש.