רות ישראלי, היא בתו של הרב יאיר אוריאל שהיה מראשוני המתיישבים בעיר חברון, ונלקח לעולמו טרם זמנו. ישראלי לא למדה ספרות או 'כתיבה יוצרת', אבל בדיעבד, אביה זצ"ל היה המורה הטוב ביותר לכתיבת הספר. לימים, סיפקו מעשיו הנאצלים ונועם הליכותיו את ההשראה ליצירת הספר. הספר שכתבה, מתאר בחן וברגישות עילאית את גדלות אישיותו ודמותו המיוחדת של אביה. הצלילים מושלמים, זורמים ושובי לב ארבעים העמודים מרהיבים ביופיים וטבולים בנופי העיר חברון.

רות, אם לשלושה, מתגוררת בחברון, תהליך הכתיבה היווה משענת בלילות בהם הגעגועים לאבא התגברו. "הספר הוא תוצאה של לילות חרושי דמעה, כאב רב וגעגועים. המחשבות, התחושות והרצון העז לשהות עוד רגע אחד במחיצתו, היו קשים מנשוא" מספרת המחברת, "עד אז, טרם חוויתי עוצמות כאלה של כאב, ולא ידעתי מה לעשות איתן וכיצד להתמודד עימן". רות הבינה שאביה הלך מבלי שוב, אך ביקשה להעביר הלאה את הרושם העז שנותר בליבה"

לאמא של רות חלק גדול ביצירה, היא התרגשה מדפי הטיוטה ועודדה את בתה להוציא את הספר לאור. "אבא היה שילוב נדיר של רב גדול, מורה הוראה וסבא'לה חביב. הספר לזכרו מדגיש את מי שהוא היה. לא יכולתי לחשוב על משהו שיהיה סמלי ומקרב את הדור הצעיר יותר לדרך של אבא או של ישראל סבא...", מסבירה הסופרת הצעירה. הספר כתוב בגובה העיניים ובצורה חברית, המסרים החיוביים העוברים בין השורות, מספקים חומר מחשבה הגיוני לקוראים בגיל הצעיר.

את "נסיכה של אבא" גודשים ציורים תמימים ומתוקים של רחלי דויד,  האיורים הצבעוניים, ממחישים אינטראקציה ברורה בין סיפוריה הפרטיים של המחברת לעולם הדמיון הטהור של כלל הקוראים הצעירים.